מנכ"ל בפיצול אישיות? לא כדאי

רובין שארמה (מימין) ופאולו קואלו.
הכלים ה"רוחניים" שלהם הם מאוד פרקטיים



"תהיה אמפתי, תקשיב, שים עצמך בנעליים של העובדים": זו דרישה שמנכ"לים רבים שומעים דרך קבע.
"תהיה ממוקד משימה, ממוקד רווחים, השורה התחתונה היא מה שקובע": גם זו דרישה שמנכ"לים שומעים דרך קבע.
וזה לא שיש מנכ"לים ששומעים רק את המסר האחד, ואחרים רק את המסר השני - כי אם כל מנכ"ל נתקל במסרים הסותרים הללו בבת אחת כל הזמן.
מה יעשה מנהל שרוצה להצליח, רוצה להניע את החברה שנתונה בידיו, רוצה להראות שורה תחתונה נאה – אבל אין לו יכולת להיות אמפתי וקשוב, או לחלופין אין לו יכולת להיות ממוקד-משימה בלבד, כי הוא דווקא איש של אנשים?
התשובה היא לצאת מפיצול האישיות ולהיות אותנטי. זה נשמע כמו קלישאה רוחנית של אותם מורי דרך שעשו הון מלהגיד לאחרים להקשיב לאני-הפנימי שלהם, אבל מה לעשות – לדעתי הם צודקים.
להיות מנהל שהוא שיקוף של האדם שאתה, ולא שיקוף של הגדרה חיצונית, זו תשובה מעשית מאוד, ובעיני ממש לא רוחנית: היא מאפשרת מרחב פעולה ובחירה בתוך היכולות האישיות, ולא מחוץ להן. כי מי שמנסה להיות מה שהוא לא, בעצם פועל מחוץ ליכולות שלו, בניגוד לאינסטינקטים שלו, בהתעלם מלקחי החיים שלו, ובלי יכולת לנהל את עצמו.
מניסיוני בעבודה עם מנהלים רבים, בחברות מסוגים שונים, ובתקופות שונות, למדתי שמנהל יעיל הוא מנהל שפועל לפי דרכו ולפי אמונתו, ערכיו ואופיו. רק כך הוא יכול להפגין עקביות ואמינות, ורק כך הוא יכול לנוע מתוך האינרציה הפנימית שלו.
ונקודה נוספת למחשבה: אם משנים דרך יוצרים ציפיות שהדרך החדשה תהיה לתמיד. כי אף אחד לא בונה על התנהלות בזיג-זג. ואצל מי שהשינוי לא משקף שינוי פנימי, הציפיות לשימור ההתנהלות החדשה לא יתממשו, ולכן תיווצר אכזבה שתוביל למשבר.
לסיכום החלק הראשון – אם אתה מנכ"ל או בכיר, הרי כבר הצלחת. כלומר, יש לך כבר דרך להצליח – אותה דרך שהביאה אותך עד הלום.
•
בעת האחרונה, שבה המיתון והמשבר הכלכלי משפיעים גם על אנשים בעמדות בכירות, כמו על הכפופים להם, עניין הדרישות הסותרות ממנהלים בכירים אף מחמיר: מצופה מהם גם להיות אמפתים, כי זו תקופה קשה, וגם להוביל את החברה קדימה בכל מחיר כמעט, כי חייבים להתפרנס.
לפני שבועיים ישבתי עם לקוח שלי, מנכ"ל חברה בינלאומית להקמת פרויקטים הנדסיים, שהתלבט איתי בקול אם לרכך את הגישה הניהולית שלו לאור הלחץ שהעובדים שלו מרגישים עכשיו בגלל המשבר הכלכלי.
כמנכ"ל הוא מהסוג ממוקד המשימה, ברור והחלטי, שמקדם את הארגון לקראת המטרות והעובדים הם אמצעי מבחינתו.
בפגישה לפני כשלושה חודשים הוא תהה אם הוא צריך לשנות את התנהלותו מול העובדים.
כפסיכולוג רציתי להגיד "כן" באופן אוטומטי, אבל לא אמרתי "כן", כי זו לא היתה התשובה הנכונה. רציתי שהוא ילמד בעצמו את התשובה, והצעתי לו שנבדוק את האפשרות הזו ביחד. החלטנו שהוא אכן יתחיל להיות יותר תקשורתי, יותר נגיש, יותר קשוב.
המנכ"ל התקשר אלי אחרי שבוע בערך, כועס ומאוכזב: לדבריו הוא ניסה להפגין אמפתיה, להתעניין בצורכי ההנהלה והעובדים, להיות נוכח במפגשים שונים של אנשי החברה, ולהקשיב באופן כללי. הוא התקשר אחרי ששם לב שמספר הקונפליקטים והקשיים בשיחות העבודה שלו רק גדל במקום להצטמצם.
הכיצד?
התברר שהוא יצר תחושת אי אמון וחוסר עקביות בהתנהגות החדשה שלו, שהפריעה לצד השני, ומכאן התגלעו סכסוכים וחילוקי דעות שלא היו מתעוררים אם הוא היה ממשיך להתנהג כמו שהוא, וכמו שרגילים לצפות ממנו.
המסקנה מהמקרה הפרטי הזה, כמו ממקרים דומים שנתקלתי בהם בעבר, היא שאין טעם ללבוש מסכה, גם אם נדמה שהפנים שעל המסכה הם הפנים שאנשים רוצים לראות. כי בסופו של דבר הבעיות רק יחריפו או יתרבו, ולא ייפתרו.
ובכל זאת אותו מנכ"ל חש כי עליו להפגין יותר רגישות לסביבה בעת המשבר הנוכחי. האם נבצר ממנו לספק את הנדרש על מנת להצליח? לא ולא. יחד עם אותו מנכ"ל ניתחנו מי מחברי ההנהלה מסוגל לספק את תחושת הרגישות ו"אבהות" שחסרה לארגון כל כך בימים אלו, הוגדרו הצעדים, המסרים ומנגנוני הניהול בהם אותו בעל תפקיד, בעל יכולות משלימות למנכ"ל יספק את אלו. ואכן, כיום לאחר כמעט 3 חודשים, "השיטה" כבר עובדת, העובדים מפגינים מחויבות גבוהה מהרגיל שבא לידי ביטוי בביצועים טובים יותר. המנכ"ל נשאר הוא ו"הושתלה" בארגון אותה "אבהיות/אימהיות" נדרשת.
•

מורי דרך מלמדים להיות אותנטי, במובן הרוחני. הם מדברים על האמת הפנימית במובן הרוחני.
אבל אנחנו יכולים לקחת את המסר הזה לרמה הפרקטית של ניהול: תהיה מי שאתה, תשמור על הערכים שלך, תקיים את החוקים שלך.
כי ברור לכולם, שאין תכונה ניהולית אחת שכל מנהל חייב שתהיה לו: אף אחד עוד לא הוכיח שנחישות, או חביבות, או פתיחות, או אגרסיוויות, או רכות, או נוקשות, יש להן ערך עצמאי כתכונה ניהולית.
לכן אין טעם להתעכב על יצירה מלאכותית של התנהגות רק כי ייתכן שהיא תקדם מטרה. ואם אתה עדיין צריך או חושב שצריך קצת אמפתיות ותקשורתיות על מנת למתן את הלחץ או משימתיות ונחישות על מנת להכניס קצת לחץ לסביבה, חפש את מי שישלים אותך – סמנכ"ל, עוזר אישי, בכיר אחר שיספק לסביבה, בתאום עמך את התפוקה החסרה. זה הרבה יותר קל ממה שאנו חושבים.