צ'יפס על מקל ושאלת עזה

העניין עם עבודה ניהולית בכלים של פסיכולוגיה עסקית הוא שהם מאפשרים לעשות דברים מורכבים בצורה פשוטה.
איך זה מתחיל? כמו בדיחה: שני ישראלים, ירדני, פלשתיני והודית מנסים לעשות עסק. ובשונה מבדיחה, הם מצליחים. באחרונה ליוויתי תהליך ארוך אך מהנה ומרגש מאוד של חתימת עיסקה גדולה, הקמת תוכנית עסקית, בניית מודל עבודה, תכנון פעילות לטווח ארוך ויצירת מתודה לשיתוף פעולה בין שני ישראלים מכאן, ירדני ופלשתיני משם, והודית מדובאי.
להודית יש זיכיון לרשת דוכני צ'יפס בהכנה מהירה – בתפוחי אדמה אורגניים, בלי שימוש בצבעי מאכל ובכימיקלים, בתהליך הכנה בריא יחסית, ובצורת הכנה והגשה מעוררות חיוך (ותיאבון). הרשת מצליחה מאוד בדרום אפריקה, ואין סיבות לחשוב שהיא לא תצליח פה. להיפך.
לפני כשנתיים ירדני ופלשתינאי קנו ממנה את הזיכיון, ושני ישראלים ממושב בדרום הקימו איתם שותפות כדי לקיים את הזיכיון גם בתוך ישראל. התהליך כבר לקראת סופו, וכשהוא אכן יסתיים תראו את התוצאות בדמות דוכנים למכירת צ'יפס שיוצבו באופן עצמאי אבל גם בשווארמיות ופלאפליות, ובעוד מקומות מפתיעים.
אבל לפני הסוף יש את ההתחלה: הישראלים הגיעו אלי כשכל מה שיש להם זה לינק לאתר האינטרנט של רשת הצ'יפס-על-מקל, ואמרו שזה מה שהם רוצים. לא היתה להם תוכנית עסקית, לא ניסיון או ידע בניהול, לא מידע על תנאי הזיכיון. התחלנו לעבוד. השגנו מידע, יצרנו קשר עם בעלי הרשת, למדנו את הדרישות והצרכים של הפעלת העסק. משם עשיתי להם מודל עסקי, בדיקת היתכנות, יצירת קשר עם הפלשתינאי וההודית, ובעיקר – היכרות עם עצמם: מה הם רוצים, מה הם יכולים, איפה הם חזקים ואיפה הם צריכים עזרה.
איך עבדנו, כשברקע יש סכסוך קבוצתי בין ישראלי לפלשתין, חוסר אמון הדדי, וחוסר ניסיון מקצועי אצל כל השותפים? יצרתי ביניהם תהליך התדיינות ממוקד אינטרס: הפלשתינאי והישראלים היו בזהות אינטרסים – להרוויח ולהצליח, ובזה התמקדנו, רק על זה דיברנו, ומתוך המקום הזה פעלנו. בכל פעם שמשהו זר עלה על השולחן, הזזנו אותו הצידה.
כל הפגישות שהתקיימו נגמרו בלחיצות ידיים, ושמרנו על תקשורת רציפה גם כשלא היה משהו חשוב להגיד.

מה היה הקושי העיקרי? לא, לא לנסח חוזה, לא לחלק אחריות, סמכויות, שטחים גיאוגרפיים, תפקידים וכספים. השאלה היחידה שהסתבכנו איתה היא "מי יקח את עזה". מסיבות משפטיות עזה היא חלק מהטריטוריה של הזיכיון, ועכשיו הצדדים רבים ביניהם מי לא יהיה אחראי לעזה, ומנסה להפיל את השטח על הצד השני. את שאר שטחי הארץ חילקנו בינינו בקלות, אגב: את אזור השטחים יפעילו הירדני והפלשתינאי, את חלקי ארץ ישראל יפעילו המושבניקים, ורק עזה עוד לא סופחה לאף אחד.
המו"מ התבצע ברובו במיילים, טלפונים ומפגשים קצרים של שיחות ארוכות. ההחלטות נחתמו בלחיצת יד וכובדו עד האחרונה. האווירה היתה טובה ומקדמת, והצ'יפס? הצ'יפס נחתך על ידי מכונה, מתפוח אדמה שלם, בצורת אקורדיון, ואוכלים אותו על מקל. כן, מקל צ'יפס (chip-stick). זה גם יפה, גם טעים, גם נוח וגם על מקל.
למה מחכים? רק לפיתרון בעיית עזה.....